שלוש קבוצות עם מאזן של 100 ניצחונות או יותר נכנסו לפלייאוף של 2021, רק אחת שרדה את שלב סדרות הדיוויז'ן. טמפה ביי רייז (62:100) וסן פרנסיסקו ג'איינטס (55:107) יצפו בהמשך הפלייאוף מהבית, ארבע קבוצות אחרות ימשיכו הלאה, לסדרות הצ'מפיונשיפ: בוסטון רד סוקס, יוסטון אסטרוז, אטלנטה ברייבס ולוס אנג'לס דודג'רס. אבל לפני שננתח את השלב הבא, מה היה לנו עד עכשיו?

בוסטון רד סוקס – טמפה ביי רייז 1:3 (ללא ביתיות) – כולם בשביל אחד.

איזו סדרה זו היתה. זה החל כצפוי, כשהרייז שלטו במשחק הראשון ללא עוררין, עם 0:5 ענק, והמשיכו עם יתרון 2:5 באינינג הראשון של גיים 2, כשהם מוציאים את כריס סייל אחרי אינינג בודד. הכל היה נראה בדרך הנכונה מבחינת קווין קאש. אך מהשלב הזה הכל התהפך, כשבכל משחק בוסטון מצאה גיבור אחר ללכת אליו.

במשחק השני, עשר ריצות בין האינינגים 5-9, בהנהגת קיקה הרננדס, ג'יי.די מרטינז ורפאל דוורס, ייצרו ניצחון ענק, 6:14, שכלל בתוכו בונוס – העברת הביתיות לבוסטון. שני המשחקים בפנוויי היו סופר צמודים, כשבראשון כריסטיאן ואסקס העיף 2 ראן הום ראן באינינג ה-13, כדי לשבור שיוויון ל-4:6. בשני היה זה קיקה הרננדס, שהביא באינינג התשיעי את שובר השיוויון הביתה – 5:6, ו-1:3 בסדרה.

הרננדס היה ללא ספק המצטיין בסדרה, עם ממוצע חבטות 450. (9 מ-20), כשלסוקס היו לא פחות משמונה שחקנים עם ממוצע חבטות 313. ומעלה. הקבוצה העיפה בארבעה משחקים תשעה הום ראנס (הרננדס ודוורס שניים כל אחד), והשיגה 26 ריצות, 6.5 למשחק, נגד אחת מקבוצות הפיצ'ינג הטובות בליגה.

הרייז, לעומת זאת, השאירו את וונדר פרנקו ורנדי ארוזרנה לבדם בקרב, כשאף אחד לא ממש עזר להם. נלסון קרוז, עם הום ראן בודד, במשחק הראשון, חבט 2 מ-13 בהמשך הסדרה, ברנדון לואו, שהוביל את הרייז בעונה הסדירה עם 39 הום ראנס, התעלה על עצמו עם 0 מ-18 ותשעה סטרייק אאוטס.

מבחינת פיצ'ינג, בבוסטון צריכים לדאוג מעט מהיכולת של סייל, שכאמור שרד אינינג בודד, אבל לזה נגיע בהמשך. הבולפן של הרד סוקס היה מצוין לאורך רוב הסדרה, כשמעל כולם התעלה ניק פיבאטה, עם ERA של 3.12 ב-8.2 אינינגים (הכי הרבה בסוקס) ו-11 סטרייק אאוטס. גארט וויטלוק היה אף הוא מצוין עם ניצחון, ו-3.1 אינינגים נקיים.

יוסטון אסטרוז – שיקגו ווייט סוקס 1:3 – הת-ק-פה!

כל העונה ראינו את ההתקפה של יוסטון חוגגת על רוב הליגה, מדוע שזה ייפסק עכשיו, במאני טיים, כשלכולם שם כבר יש ניסיון פלייאוף? האסטרוז די טיילו לשלב הבא, מול הקבוצה המצוינת של שיקגו, והראו מאיזה חומר הם בנויים. זה החל עם 1:6 ו-4:9 קליל, כשבמשחק השני יוסטון עם קאמבק מרשים, בהנהגת כמה מהלכי הגנה מופלאים של קרלוס קוריאה, חוסה אלטובה וקייל טאקר.

המשחק השלישי היה קרב יריות, כשלשיקגו היו תותחים כבדים יותר. הרגע הקריטי של המשחק הגיע כשדאסטי בייקר החליט לשלוף את לואיס גארסיה, שפתח ליוסטון, כדי שלא יפגוש את לאורי גארסיה. הוא העדיף להעלות מהבולפן את יימי גארסיה (מבלבל?), שחטף ראסייה – 3 ראן הום ראן, ומפה האסטרוז לא חזרו למשחק. זה נגמר עם 6:12 ותקווה, שהחזיקה 48 שעות בלבד.

היתרון של שיקגו בסדרה היה אמור להיות הטאץ' של טוני לה רוסה. במשחק הרביעי אפשר היה לראות שזה כבר לא זה. באינינג השלישי הוא החליט לוותר על הסטארטר שלו, קרלוס רודון, אך המחליף שלו, מייקל קופץ', שהיה מאוד אמין במהלך העונה, קיבל בראש, ויוסטון טסה ל-1:10 ו-1:3 בסדרה.

לפני הסדרה שמנו כשחקן מפתח את מייקל ברנטלי. הוא החזיר עם 368. ויכולת מעולה בקלאץ'. כל הוותיקים – אלכס ברגמן (375.), אלטובה (313.) וקוריאה (385.) הצטיינו, כשטאקר מצטרף עם 294. ושני הם ראנס.

אטלנטה ברייבס – מילווקי ברוורס 1:3 (ללא ביתיות) – ה-ג-נה!!

אם לשים לרגע את יוסטון בצד, זה הרי ידוע שמה שמנצח משחקים באוקטובר, זה פיצ'ינג ופילדינג איכותי. וזה בדיוק מה שראינו מהברייבס בסדרה הזו. לאחר הפסד במשחק הראשון 2:1, אטלנטה הרשתה למילווקי בשלושת המשחקים שנותרו ארבע ריצות, כולן משחק הרביעי. שני משחקים רצופים של 0:3, עם תצוגות פיצ'ינג והגנה שלא רואים כל יום, היו גדולים על עיר כמו מילווקי, שתיאלץ להסתפק באליפות ה-NBA העונה…

מקס פאריד ואיאן אנדרסון הובילו את החבורה, עם 11 אינינגים ללא ריצות, וויל סמית' הקלוזר הוסיף שלושה כאלה, ומהבולפן חובר לו גשר בכלל לא צר, באמצעות טיילר מאצק (4.1 אינינגים בלי ריצות), לוק ג'קסון (3.1 אינינגים בלי ריצות) ג'סי שאבז (1.2 ללא ריצות) ואיי.ג'יי מינטר (1.1 ללא ריצות). בסך הכל החמישייה הזו ייצרה 13.2 אינינגים של אפס ריצות. וואו.

מהצד השני צריך שיהיו את אלה שלא יחבטו. אביסאיל גרסיה, שהעיף העונה 29 הום ראנס עם ממוצע חבטות 262., הסתפק באפס ו-133.. קולטן וואנג, שחבט 272. עם 14, נעצר על 0 ו-067., כריסטיאן ייליץ' חבט 200., ובסך הכל, חוץ מווילי אדאמס, אדוארדו אסקובר ואומאר נבארז, אף אחד לא עבר את ה-231..

לוס אנג'לס דודג'רס – סן פרנסיסקו ג'איינטס 2:3 (ללא ביתיות) – על חודו של ראן

כמה צפוי זה היה. שתי הקבוצות, שסיימו את העונה עם המאזנים הטובים במייג'ורס, וסיימו את העונה הסדירה עם 9:10 לג'איינטס, כשלכל קבוצה 68 ריצות, חיכו לשניה האחרונה כדי להכריע גם את הסדרה הזו. אך אם לשים לרגע את המשחק החמישי בצד, אפשר לחלק את הסדרה לשניים:

שני המשחקים אותם הג'איינטס ניצחו, משחקים 1 ו-3, היו תצוגות של פיצ'ינג, הגנות וניסיון. את הראשון ניצחו הענקים 0:4, מאחורי תצוגת פיצ'ינג של לוגן ווב (7.2 אינינגים, אפס ריצות כמובן), ובזכות הום ראנס של באסטר פוזי, קריס בראיינט וברנדון קרופורד הוותיקים. את המשחק השלישי הם ניצחו 0:1, מאחורי פיצ'ינג של אלכס ווד והבולפן, תפיסה אחת אדירה של ברנדון קרופורד, והום ראן ל אוון לונגוריה המנוסה.

לעומת זאת, בשני המשחקים שהדודג'רס ניצחו, משחקים 2 ו-4, התוצאה היתה 2:9 ו-2:7, עם לא מעט התקפות: מוקי בטס, וויל סמית', קודי בלינג'ר, טרה טרנר וקורי סיגר, כל אחד מהם עם שלושה היטס, כשבטס וסמית' מטבלים בהום ראנס. ולאורך כל המשחקים, שתי הקבוצות הציגו הגנה – ללקק את האצבעות.

ואז הגיע גיים 5. כל העונה כולה על תשעה אינינגים. ודווקא עכשיו החליטו הדודג'רס, בלי סטארטר, לנצח את היריבה הגדולה עם כלי הנשק שלה – פיצ'ינג. 1:2 ענק, שכולו בולפן, היט אחד חשוב של מי אם לא קורי סיגר, ועוד אחד כזה של בלינג'ר. ולבסוף, סטייל רנדי ג'ונסון, עלה מקס שרזר, שזרק במשחק השלישי – לנעול. מעט טעם מר נותר בפה, כשהמשחק הסתיים עם Check Swing, גבולי ביותר, אפשר היה לחכות לסטרייק הבא של שרזר.

במבט קדימה:

ALCS: יוסטון אסטרוז – בוסטון רד סוקס

מאזן במהלך העונה: 2:5 ליוסטון

מפגשי עבר (אוהדי הדודג'רס, שימו לב) באוקטובר:

ב-2017 האסטרוז ניצחו 1:3, בדרך לאליפות על חשבון הדודג'רס.

ב-2018 הרד סוקס ניצחו 1:4, בדרך לאליפות על חשבון הדודג'רס

והרי התחזית:

אז נכון, באוקטובר מנצחים עם פיצ'ינג. אבל מה קורה כשאתה קבוצה של התקפה? בשתי הסדרות האחרונות שלהן, יוסטון ובוסטון השיגו / חטפו ביחד 87 ריצות, כמעט 11 למשחק. צפו לקרב יריות גם הפעם.

שני הפיצ'רים היחידים שכדאי להעיף מבט לגביהם, הם כריס סייל מצד אחד, ולאנס מקאלרס ג'וניור מהצד השני. סייל, אייס בכל קנה מידה, חזר לקראת סיום העונה ונראה טוב, אך בהופעה היחידה שלו מול טמפה ביי הוא היה חלש והוחלף מהר. נורה אדומה מהבהבת. מקאלרס ג'וניור, הסטארטר האיכותי ביותר שנראה בסדרה (לצד אוואלדי שמאוד אוהב את אוקטובר), גורר פציעה מהדיוויז'ן, ולא ברור כמה ואיך נראה ממנו. וזו נקודה מאוד חשובה.

מבחינת התקפות, מדובר בשתי הקבוצות הטובות באמריקן ליג, כשהן נמצאות בטופ 3 כמעט בכל קטגוריה התקפית. שני שמות שחשוב לעקוב אחריהם הם רפאל דוורס מצד אחד, וקייל טאקר מהצד השני. הראשון, אולי שחקן ההתקפה הטוב ביותר של בוסטון, לא פוגע מול יוסטון. האסטרוז עצרו אותו העונה על 231. בלבד, בלי הום ראנס, כשבמגרשה הביתי של יוסטון הוא חובט העונה 214. בלבד. כדי שהרד סוקס יעברו שלב האינפילדר הנפלא הזה חייב למצוא את הדרך.

טאקר, הוא אולי השחקן הכי פחות מוכר לחבורה מהמזרח. את אלטובה, קוריאה, ברגמן וברנטלי הם מכירים מצוין, האאוטפילדר בן ה-24 ניצל את העובדה שהוא "חדש בשכונה", וחבט נגד בוסטון 480. העונה, 308. בפנוויי פארק. אם הוא ימשיך ככה – יהיה לאדומים קשה מאוד לעבור את הליינאפ הזה.

NLCS: לוס אנג'לס דודג'רס – אטלנטה ברייבס

מאזן במהלך העונה: 2:4 לדודג'רס

מפגשי עבר: שתי הקבוצות נפגשו עד כה ארבע פעמים בפלייאוף,

ב-1996, הברייבס ניצחו 1:3

ב-2013 הדודג'רס ניצחו 1:3

ב-2018 הדודג'רס ניצחו 1:3

ב-2020  הדודג'רס ניצחו 3:4

והרי התחזית:

מעטים ציפו, גם במהלך העונה ואפילו כשהחל הפלייאוף, שהברייבס בכלל יגיעו למעמד הזה. מצד אחד, מכאן כל דבר הוא בונוס. מצד שני, אתה כבר ארבעה ניצחונות מוורלד סירייס, מקום אליו אטלנטה לא הגיעה מאז 1999…

אם הברייבס יעשו את הבלתי יאמן, זה יקרה בזכות פיצ'ינג מצוין מכיוון מקס פאריד, איאן אנדרסון וצ'ארלי מורטון, ומצד שני, הגנה מושלמת וקלאץ' התקפי מכיוון פרדי פרימן, אוזי אלביס, אוסטין ריילי ודנסבי סוואנסון. בדיוק מה שהדיח את מילווקי בסיבוב הקודם.

הדודג'רס? הם פשוט צריכים להיות הדודג'רס. להישען על מקס שרזר, ווקר ביולר וחוליו אוריאס, עם עזרה מקנלי ג'נסן, בלייק טריינן ושות', וליהנות מכל הניסיון של מוקי בטס, קודי בלינג'ר, קורי סיגר ושות' בהתקפה. אחד מול אחד אין לברייבס באמת מה לתת מול LA, אבל בבייסבול, כמו בבייסבול, Never Say Never.